• 13.12.2017
  • כ״ו בכסלו תשע״ח
  • שבת פרשת וישב
  • English

דרוש אהרון – על פרשת תצווה

גדולתו של אהרון היא ביכולתו מצד אחד לעמוד בצילו של האחר ולהצליח לראות את הברכה שנולדת משיתוף הפעולה ההדדי ולא להיות עסוק בהישג האישי שלו כמנהיג ובה בעת להשלים אותו בהיבט הערכי והאישיותי דבר תורה על פרשת תצווה.

רוני כהן
moses_aaron2[1]

במרכז הפרשה כינון מוסד הכהונה ובחירת אהרון ובניו למי שיעמדו בראשו –

“וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לְכַהֲנוֹ-לִי:  אַהֲרֹן–נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר, בְּנֵי אַהֲרֹן.   וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת”

בבחינת הזדמנות לבחון את מהות המוסד, תפקידו ואופיו.

על פניו מדובר אמנם בקבוצה נבחרת הנבדלת מסביבתה בעיקר בלבושה הייחודי והמוקפד אך עיקר תפקידה מתמצה בביצוע שורה של טקסים וריטואלים מוכתבים מראש החוזרים על עצמם, שאינם מחייבים כישורי מנהיגות יוצאי דופן. המסקנה לכאורה היא שהתפקיד עצמו הוא החשוב ולא הדמות הנושאת במשרה הרמה.

א. כפועל יוצא עלתה אצל הפרשנים גם השאלה למה זכה דווקא אהרון לעמוד בראש המוסד החדש:

ב. האם מדובר בפרס ניחומים והוקרה על שנות שרות למען העם (הבא בתור מתוקף הוותק בהנהגה), או

ג. בכוונת  מכוון הרואה במשה את הכהן האמיתי ובאהרון את איש הביצוע השקט והלא דעתן המותיר למשה העסוק את הדומיננטיות גם בענייני הכהונה, או

 ברצף תכונות ייחודיות שיש לאהרון בעטיין נבחר לתפקיד והמרמזות על ייעודו של המוסד החדש. לדוגמה נכונותו של אהרון הבכור לשרת לאורך שנים בנאמנות תחת משה ולהיות לו לפה מבלי לקנא או לחוש תחושות החמצה (למה זה מגיע לו ולא לי?).

בהליך גיבוש המוסד ובבחירת האיש שיעמוד בראשו מבקשת התורה לרמוז לנו על הצורך להפריד בין תפקיד המנהיג הפוליטי הדורש תכונות מסוימות דוגמת אלה שיש למשה (שכלתן, איש הדין חסר הפשרות, הבורא מציאות או מנסה לשנותה, העומד על שלו ומנהיג את העם ביד רמה), לבין תפקיד הכהן הגדול או הרועה הרוחני המשלים עם המציאות בלא ויכוח ומייצג את מידת הרחמים ואת עקרון הפשרה.

האם התבטלותו לכאורה של אהרון היא זו שהופכת אותו למשרת האולטימטיבי של האל? אהרון הוא אולי היס מן הקלאסי אבל יש לו רקורד לא מבוטל משל עצמו (השהות במצרים, הבכור המקובל גם על אחיו וחלקו ביציאת מצרים), ואישיות ייחודית המקרינים על נושא המשרה. יש כאן דפוס מנהיגות שונה המחייב קשר ישיר ואינטימי עם העם כמי שאמור לכפר על חטאותיו (“והיה על מצח אהרון ונשא אהרון את עוון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל…”), תוך סיכון שכל מעידה בתפקידו תביא עליו את מותו (כפי שקרה בהמשך לשני בניו).

גדולתו של אהרון היא ביכולתו מצד אחד לעמוד בצילו של האחר ולהצליח לראות את הברכה שנולדת משיתוף הפעולה ההדדי ולא להיות עסוק בהישג האישי שלו כמנהיג ובה בעת להשלים אותו בהיבט הערכי והאישיותי (מה יצא לי מזה?). האנשים ביניהם ניסה אהרון לפשר בהצלחה על פי המדרש, היו מוכנים להטות לו אוזן מכיוון שהוא עצמו היה דוגמא מהלכת למי שהיה מוכן לכופף את גאוותו בשביל השלמות הגנוזה בשלום שבינו לבין אחיו. בצד גינוני הכבוד ותפארת הלבוש הייחודי והמבדיל מסתתרת מנהיגות שקטה, פנימית רוחנית רחבת לב אך ערכית עממית ואנושית – פה ואוזן להמון לא במובן הפיקודי אלא במובן הרגשי – מנהיגות באמצעות דוגמה אישית, היודעת לפעמים לקחת את הציווי היבש ולעקוף אותו.

לא פלא אפוא שאהרון זכה לאהבה ולהערכה דווקא מלמטה ולא מלמעלה עם מותו (“ויבכו אותו כל בית ישראל”) ובדורות לאחריו כסמל (מדרש הלל הזקן: “הווי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה”).

מה קרה למוסד הכהונה (ובימינו לממסד הדתי או למוסד הרבנות)? ה”לכבוד ולתפארת”, ההיבט הסמלי המבדיל הפך לא פעם ברבות השנים למהות. זאת, משעה שמעמד ומשקל הכוהן והמוסד בראשו הוא עומד צבר כוח ושררה ונמדד לפי סממנים חיצוניים ולא על פי סולם ערכים מוסרי. לעיתים גם תוך ניסיון של הכהונה ליטול לעצמה את הכתר הפוליטי (ובמקרה הלא פחות גרוע לשמש כחותמת גומי לממסד הפוליטי – להתכופף נגד השלטון ולשמש לו עלה תאנה).

 ומה ניקח מן הפרשה? – את ההכרה שבחיים אנחנו כעם, כחברה, כמדינה זקוקים למנהיגות מאוזנת ובצד הרבה המתיימרים להיות לנו למשה דרושה לנו גם דמות כאהרון כמשקל נגד – קשוב ואמפטי. שנשכיל שלא להתרשם מכוח ושררה העטופים בבגדים יפים ונתהה על קנקנם, ושגם שבחיינו הפרטיים נצליח למצוא ולבטא את נפש הכהן שבתוכנו.

על פרשת משפטים, מוקדש לשולמית אלוני ז”ל

אלהים כשילוב של “מי” ו-“אלא” – פרשת כי תישא

  • כל הזכויות שמורות לבית תפילה ישראלי 2012
  • בניית אתר: felix007.co.il