• 18.12.2014
  • כ״ו בכסלו תשע״ה
  • פרשת ויצא
  • English

וכל העם רואים את הקולות – פרשת משפטים

דבר תורה לכבוד קבלת השבת הנגישה לכבדי שמיעה ולחרשים שהתקימה בבית תפילה בשבת משפטים תשע”ג

קבלת שבת נגישה לכבדי שמיעה וחרדים. צילום: אינת הלון

פרשת משפטים – פרשת השבוע – היא ההמשך הטבעי של האירוע המכונן אותו קראנו לפני שבוע,  – מתן תורה. בפרשה מפורטים 53 דינים – דינים פליליים, דיני אלימות, דינים המגבלים את העבדות, דיני רכוש, יחסים בין אזרח וממשל, הלכות עדים, כשרות, שבת, דיני שמיטה… כמעט כל פסוק בפרשה הפך למערכת שלמה של חוקים ותקנות, הפרשה הזו אולי הולידה הכי הרבה מסכתות בתלמוד, ואינספור ספרי הלכה נכתבו על כל פסוק ופסוק.

ולמרות הכמות הגדולה של דינים, מצוות והלכות שמוצאות את מקורן בפרשה, אני רוצה לטעון שהמילה הכי חשובה בפרשה היא המילה הראשונה: הפרשה פותחת בפסוק: “ואלה המשפטים אשר תשים בפניהם…” והמילה החושבה בה, היא “ואלה”, ויותר מכך – אולי האות החשובה ביותר בכל הפרשה היא האות הראשונה: ו’ החיבור. “ואלה”.

ו’ החיבור שאתה הפרשה פותחת היא משמעותית ומרכזית כל כך כי היא מחברת בין כל הדינים שהזכרנו לבין מעמד הר סיני. אלה לא שני סיפורים נפרדים, ולא מסכת שונה של חוקים – זהו התרגום המעשי של החוויה ההאדירה של מעמד הר סיני.  ויש כאלה שאפילו טוענים שו’ החיבור הזו, הקטנה, הקו עם הצ’ופציק הכמעט בלתי מורגש, הוא זה שנושא על גביו לא פחות מאשר את החיבור כולו שבין התורה בכתב לתורה שבעל פה.  האות הקטנה הזו מחברת בין סיני לבין החוקים והמשפטים שלנו היום, כאן בישראל, כשאנו מנסים לבנות מדינה יהודית ודמוקרטית, בכנסת, במרחב הציבורי, במוסדות החינוך, – ובכל מקום – אנחנו אמורים לא לנתק את הוו המחברת את מעשינו לסיני.

ש כאן היום אנשים שכל חוויית החיים שלהם היא בעירוב הקטגוריות של שמיעה וראייה, של שמיעה ומישוש. כל אלה החווים מגבלה חושית, בעצם חווים עירוב חושים שיוצרים חוויה על-חושית, חוויה של ראייה את הקולות, חוויה יותר  קרובה לסיני ממה שאנחנו יכולים אפילו לדמיין.

אז מה היה בסיני, במתן תורה, שכל כך חיוני לשמור על הקשר עם המאורע? אני רוצה להתיחס לפסוק אחד מתוך התאורים המופיעים בפרשה, פסוק שמאוד רלוונטי לאירוע שלנו היום:

בשמות  כ’ י”ד כתוב: “וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק”

קודם כל מדובר כאן בחוויה קולקטיבית – כל העם  – ללא יוצא מן הכלל נוכח במעמד. המדרש עוד מוסיף ואומר שלא רק אלה שהיו שם נכחו אלא גם הדורות הבאים, והקודמים, כולל אותנו. הרבי מקוצק, למשל, כמה אלפי שנים לאחר מכן, נשבע שהוא לא רק זוכר את עצמו עומד במעמד הר סיני, אלא אפילו זוכר מי עמד מימינו, מי עמד משמאלו ומה הוא לבש.

אז יש פה קודם כל חוויה כוללת – ובכל זאת  – מה זה אומר שכל העם רואים את הקולות? איך אפשר לראות קולות?

לכך יש פירושים כמספר הפרשנים:

אברבנאל אומר שיש להבין את המלה “את” במשמעות של “עם”,  רואים עם הקולות, ועם הלפידים.

 פירוש נוסף: “רואים את הקולות”, הכוונה ששמעו את הקולות וראו את התופעות שנלוו לקולות, כמו הברד והאבנים (רשב”ם), או האש (רבינו בחיי), או ששמעו את קול ה’ ברעמים וראוהו בברקים (ילקוט שמעוני).

 יש המפרשים את הראיה במשמעות של הבנה, כמו רבינו בחיי: “ראיה זו עניין של השגה, של הבנה.  כמו – “וירא העם כי בושש משה”, הרי אי אפשר לראות שמשה לא בא, אפשר להבין שמשה לא בא.

ויש מפרשים המדברים על ראיה ממש, אך מסבירים שמה שהם ראו אלו דברים שלא כדרך הטבע.

ה”כלי יקר” אומר, שכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב”ה מיד נתגשם והיה בו ממשות, עד שהיו רואים באוויר את האותיות פורחות, וכאילו היה הכל כתבו לפניהם. אותם קולות שנשמעו, ראו בעיניהם בצורת אותיות.

אותיות פורחות באוויר. (אולי המשמעות של הפסוק היא שגם בסיני ישב תמלילן ותמלל על מסך את הדברות, כמו שיש לנו כאן היום לטובת  כבדי השמיעה)

כך או כך, אנחנו מדברים כאן על חוויה שמערבת את כל החושים, או לפחות אינה תלויה בחוש אחד בלבד.

החוויה המתוארת במעמד הר סיני היא על-חושית, יש פה ניסיון של אלהים לתקשר עם עם שלם  – כיחידה אחת – (המדרש אומר שכל אחד מבני ישראל שמע משהו אחר, כל אחד לפי כוחו, לפי יכולתו לשמוע)

אין בשפה שלנו מלים המתארות סוג כזה של העברת ידע, מכאן השימוש בעירוב קטגוריות של שמיעה וראיה.

יש כאן היום אנשים שכל חוויית החיים שלהם היא בעירוב הקטגוריות של שמיעה וראייה, של שמיעה ומישוש. כל אלה החווים מגבלה חושית, בעצם חווים עירוב חושים שיוצרים חוויה על-חושית, חוויה של ראייה את הקולות, חוויה יותר  קרובה לסיני ממה שאנחנו יכולים אפילו לדמיין.

והתפיסה העל-חושית כמוה כראיית הנשמה – אי אפשר לראות נשמה של מישהו דרך העיניים, צריך בשביל זה חוויה כוללת של החושים.

אבן עזרא, בפירוש שלו לפסוק שלנו כותב: “כל הרגשות מתחברות אל מקום אחד…בעבור התחברות הרגשות במקום שעל המצח”. (אגב – באותו מקום בדיוק שהפילוסופיה ההודית מדברת על הצ’קרה האחראית על האינטואיציה ועל התפיסה העל-חושית שנקראת “העין השלישית”, וממוקמת במרכז המצח).

אפשר לומר שאינטואיציה היא ראיית הקולות, השגת ידע מתוך שילוב חושים, או שילוב החושי והעל-חושי.

ביאליק אהב בהרצאות שלו ללמד עברית על הדרך, ולמצוא מילים עבריות למילים לועזיות, ופעם בהרצאה הוא שאל איך אומרים אינטואיציה בעברית? יש לכם שתי אפשרויות בעברית לאינטואיציה: או “שרה עליו רוח הקודש”, או “השכינה”…

זה החוש שמחזיר אותנו לסיני.

אני מאחל לעצמנו שנצליח לחבר  – דרך אותה וו’ החיבור  – את העשייה היומיומים שלנו, את ההלכות האישיות והקולקטיביות, עם אינטואיציה הבריאה, והראייה העל חושית שסיני מסמלת. שנצליח לראות את הקולות ולשמוע את הצבעים, ושנלמד מכל מי שנאלץ לפתח את ערבוב החושים, איך לראות, לשמוע ולהבין טוב יותר.

השאירו תגובה

  • * שדה חובה

בלק והאתון – פרשת בלק

שושנת יעקב

  • כל הזכויות שמורות לבית תפילה ישראלי 2012
  • בניית אתר: felix007.com