• 27.04.2018
  • י״ב באייר תשע״ח
  • שבת פרשת ויחי (ושנה אזרחית חדשה!)
  • English

להשוות! לעשות!

יש משהו כמעט הפוך בין האביב השופע, שכולו התחדשות ובין המהלך המרכזי של החג שחוזר לזיכרון יציאת מצרים.
בין מבט לעבר לבין עונה שהיא כל-כך הווה. מחש

  • להשוות! לעשות!

להשוות! לעשות!

שוב אנחנו עומדים בימי האביב עם ריח הפריחה המשגע של ארץ-ישראל. מתכוננים כל אחד בדרכו לחג המתקרב.

יש משהו כמעט הפוך בין האביב השופע, שכולו התחדשות ובין המהלך המרכזי של החג שחוזר לזיכרון יציאת מצרים. בין מבט לעבר לבין עונה שהיא כל-כך הווה.

כך ניסח זאת ע.הלל בשירו המופלא “בסיבוב כפר סבא”

הוֹי, כַּמָּה מְגֻחָךְ לִהְיוֹת סְפָרִים בְּיוֹם כָּזֶה,
בְּיוֹם כָּזֶה נִפְלָא לִהְיוֹת מַשֶּׁהוּ.
וְנִפְלָא לִהְיוֹת טֶרֶף לַפְּרִיחָה הַמִּסְתָּעֶרֶת,
לִנְשֹׁם בִּמְאוֹת הַחוּשִׁים הַנִּבְהָלִים אֶת פִּתְאֹם-עֲנוֹת-הָךְ!
– כָּל מְצִלְתֵּי הָעוֹלָם!

הוֹי, בַּחֲמִישִׁי בַּאֲדָר, בְּסִבּוּב כְּפַר-סָבָא, נִפְלָא לִהְיוֹת!
וְכָכָה לִהְיוֹת,
לִהְיוֹת! וְלִהְיוֹת!

 

עד כה, הקיבוץ המאוחד, 1983, מתוך: “ארץ הצהרים”

ע. הלל זועק- עזבו עכשיו את הספרים ותהיו!  – מעמיד את הזיכרון, ואולי את התרבות כולה, כניגוד לטבע הפורץ במלוא כוחותיו. ומהו פסח אם לא ספר (ההגדה) וסיפור?

וכך נמצאנו מול שני הפכים גמורים בלב המשמעות של הפסח. עבר והווה. אביב וסיפור. תרבות מול טבע. חג גלותי מול חג ארצישראלי.

במבט אחר יתכן ששתי המשמעויות האלה של החג אינן לגמרי הפוכות בזכות האופי המיוחד של תרבות הזיכרון היהודית.

למרבה הפלא הדבר המרכזי שהמסורת היהודית התעסקה בו לא היה בחזרה לעבר אלא ה”עתיד של העבר”. המאמץ הגדול של התורה אינו להנכיח את העבר כשלעצמו אלא לקשור אותו למאמץ של בניית עתיד. החזרה הבלתי פוסקת, בדרכים שונות, על “לא תונו את הגר כי עבדים הייתם בארץ מצרים” היא ביטוי לתפיסה זו.

משום כך החזרה לסיפור יציאת מצרים אינו מנוגד ל”אביביות” ולהתחדשות אלא בדיוק ההיפך. הציווי לזכור הוא מהלך אקטיבי, שדורש מאמץ בלתי פוסק לצאת מהסדר על מנת להנכיח את הסיפור, על-מנת לגזור ממנו משמעויות עכשויות ופעולה בהווה.

כך עשה יהודה פוליקר כשסיים את המופע הנפלא במלאת 30 שנה לאלבום “אפר ואבק” בשקופית “כי גרים הייתם”. פוליקר לא קבע מדיניות – הוא כן תבע שהזיכרון של יציאת מצרים שנמצא בתודעה הקולקטיבית שלנו יהיה מרכיב מרכזי בקביעת המדיניות הזו כלפי מבקשי מקלט בישראל היום. הואבין קרא לנו להשוות בין הסיפור שלנו לסיפור של אחרים המבקשים את עזרתנו.

מכאן נובעת חשיבותו העצומה של הפסח בישראל היום, בזמן חירותנו. דווקא עכשיו אנחנו נקראים לשאול את הקושיות  של היום: מדוע? בשביל מה? “מה העבודה הזו?” לא בשביל להעמיד את עצמנו מחוץ לעבודה אלא בשביל לפעול לאור המחויבות שנובעת ממנה.

כך מסיים מייקל וולצר, אחד ההוגים הפוליטיים החשובים בזמננו את ספרו “יציאת מצרים כמהפיכה”:

עודנו מאמיניו, או שרבים מקרבנו מאמינים, במה שיציאת מצרים לימדה אתנו לראשונה…על המעשה הפוליטי ואפשרותו ועל צורתו הנאותה:

–         ראשית, כי כל מקום שאתה חי בו הוא כנראה מצרים

–         שנית, כי אכן קיים מקום טוב יותר, עולם שובה לב יותר, ארץ מובטחת

–         ושלישית כי “אל הארץ הזאת תגיע דרך המדבר”. אין שום דרך להגיע מכאן לשם אלא אם כן תצטרף אל האחרים ותצעד.

חג שמח!

רני

זיכרון לעתיד – פרידה מחיים גורי (1923-2017)

  • כל הזכויות שמורות לבית תפילה ישראלי 2012
  • בניית אתר: felix007.co.il