• 22.09.2019
  • כ״ב באלול תשע״ט
  • שבת פרשת מטות
  • English

עם לכתו של דוד הרטמן

בית תפילה ישראלי אבל ומרכין ראש עם פטירתו של הרב פרופ’ דוד הרטמן ז”ל, איש חינוך, הוגה, סופר, ואוהב הבריות, מחשובי ההוגים היהודים בדורנו. רני יגר נפרד מרבו ומורו.

רני יגר

א. איש ההווה: קשה היה לתפוס, עם היוודע דבר פטירתו של דוד, ששוב לא ימלא בהליכתו האופיינית את מסדרונות המכון שהקים ושאותו הוביל במשך שנים. בעצם, לא היה הבדל רב בין הכניסה של דוד לחדרי החוקרים והעובדים במכון וההיקשרות בשיחה לבין האופן הבלתי אמצעי שבה ניהל את השיחות העמוקות ביותר על העולם, על היהדות ועל מדינת ישראל.

פתיחה השיחה מנקודת המוצא אישית לא הייתה חד-פעמית או מקרית אלא ביטוי לעמדה עקרונית, שחייבה לתת מקום של כבוד וערך לתהיות ולשאלות של האדם בהווה. לא אדם מופשט אלא זה הניצב בתוך סבך חייו האישיים והקולקטיביים ועומד תוהה מול שאלות קטנות וגדולות של הקיום. דוד דיבר ולימד וכתב ודפק והתעקש לא להכניע מראש אף שאלה תחת מכבש המחויבות למסורת, לדת או לאלוהים.

כתלמידיו ידענו שאין דבר שאסור לשאול אלא בדיוק ההיפך- ככל שהשאלה קשה יותר כך ראוי יותר להתמודד איתה. הוא עצמו שאל שאלות כאלה ממרחבי הידע שלו, מניסיון חייו ובעיקר מעומק ליבו.

מבחינתו, לבוא בתביעות כאלה למסורת, לתרבותך אינו מעשה של זלזול אלא ההפך- ביטוי של קשר ויחס עמוק של אמון גדול בעוצמתה של התרבות היהודית להצמיח מתוכה משמעות חדשה ורלוונטית עבורנו. אחת הסכנות הגדולות האורבות לתרבות עתיקה, ולעתים קרובות מתגוננת כמו שלנו היא של ערך המוקנה לדברים ממילא, של קדושה ממילא. סיסמאות נפוחות בנוסח “מורשתנו הנפלאה” לא יכולות להיות תחליף לשיחה כנה ונוקבת לעתים של בן ההווה עם תרבותו. זו שיחה שמתוכה לא רק הוא מתחדש אלא היא עצמה זוכה לחיים חדשים.

כך, מבלי משים (ואולי דווקא עם?) דרך החירות החדשה ביחס למסורת שפילס דוד עבורנו שחררה אותנו גם להתאהב בה מחדש! וכן- לאהוב גם אותו.

ב. למרות הייחודיות של חשיבתו ודרך ההתבטאות המאוד לא ממסדית שלו, דוד מעולם לא התייצב לשיחה לבדו. תפיסתו את התורה שבעל-פה כרובד המשמעות האנושית, המתפתחת, הנובעת מקהילת קוראים רב דורית של הטקסט באה לידי ביטוי בכל שיעור. בין הקוראים שנכנסו עמו היו חכמי העבר ואליהם הצטרפו ברי שיחה מההווה- רשימה ארוכה ומגוונת מאוד. לשם דוגמא אפשר למנות את חכמי המשנה והתלמוד, הרמב”ם כמובן, שפינוזה, פוירבך, פרום, מיל, לוק, ניטשה, השל, קפלן, ליבוביץ’ ועוד רבים אחרים. קשה היה לדעת עם מי שוחח פנים אל פנים ומי עבר מן העולם מאות שנים לפני שהשיעור של דוד החל. כולם היו שם חלק משיחה חיה שכללה גם שחקני כדור-סל אמריקאיים, כמה מבני משפחתו של דוד ומוריו. כך, דומה היה שרק אתמול יצא דוד הרטמן בן העשרה מבויש מהכיתה אחרי שאחד המורים בתיכון לא נתן ולו רגע אחד של חסד לתשובה שערך במהלך הקיץ מתוך כוונה כנה לפתוח דף חדש בבית הספר…על הרגע הזה נשען דוד כשנטע את המושג העתיק בלב ליבה של מציאות חינוכית עכשווית וקרא לנו, שנה אחרי שנה, לא לשכוח כמה חשוב לאפשר לאנשים שסביבנו לפתוח פרק חדש בחיים ולא לבטל מראש את יכולת ההשתנות שלהם.

ג. באחד משיעוריו הבלתי נשכחים באוניברסיטה הרעים עלינו פעם בקולו: life is to be” קרוע- אם אתה רוצה שקט- לך לישון!”. שאלות גדולות לא תמיד מובילות לפתרונות גדולים, בוודאי לא כאלה שמחזיקים מעמד לאורך זמן. דוד עצמו חזר אל מקומות שלכאורה הכריע בהם, שב להיות קרוע, וביקש פתרונות חדשים לבעיות. יחד עם זה- אחד הדברים החשובים ביותר בשיטתו וגם בדרך שבה דיבר היו השמחה, המשחק והצחוק. כמה חשוב היה לו לחגוג את החיים, את היהדות, את ישראל ולא להיכנס לאף אחד מאלה מנקודת מוצא קורבנית. לבחור בתודעה של יכולת ואחריות ולא של פחד. ודאי- ההיסטוריה היהודית מלאה פרקים של סבל אך כפי שכתב פעם באחד ממאמריו המסעירים: “אינך צריך לבקר ביד-ושם כדי להבין את יחסנו לירושלים”. כשהגיע האפיפיור לבקר בארץ בשנת 2000 ביקר דוד את המסלול הרגיל בו מובלים האורחים מכבש המטוס בבן-גוריון לאוהל היזכור והציע “שיקחו אותו לראות יהודים אוכלים בעמק-רפאים. זה העם היהודי החי”.

החיים – של בני אדם בכלל, של יהודים בפרט, מציאות החיים שלנו במדינת ישראל – לא פסקו מלהעסיק את דוד לאורך כל שנותיו. בהישגים שהשיג, במכון שהקים במו ידיו, בכך שהתנער כארי לעבודת המורה גם ברגעי חולשה פיזית היה דוד הרטמן, במובנים רבים, גדול מהחיים. ובכל זאת- תמיד, בכל רגע, עמוק עמוק בתוכם.

אומן של החיים.

יהי זכרו ברוך.

 רני יגר

ד באדר, תשע”ג; 14 בפברואר 2013

נפרדים מגבריאל צפרוני

על סדר הפסח עם ניצולי השואה

  • כל הזכויות שמורות לבית תפילה ישראלי 2019
  • בניית אתר: felix007.co.il