• 30.04.2017
  • ד׳ באייר תשע״ז
  • שבת פרשת תזריע-מצורע
  • English

המהפכה של ראש השנה

דווקא בזמן כזה בו נרמסים ונהרגים בני אדם בשם אינטרסים פוליטיים וכלכליים שב החידוש להעמיד את ראש השנה על בריאת האדם ומקבל משקל חדש. חידוש שמזכיר לנו שברגע האמת בו מתאפס הלוח, שבו אנחנו עומדים למשפט המצפון, האל או שניהם מוטלת עלינו חובה לזכור ולפעול מתוך הערך הבסיסי הזה.

רני יגר
  • חגים
  • המהפכה של ראש השנה
image15[1]

המהפכה של ראש השנה

ראש השנה הוא חג שבו רוויה התרבות הישראלית אוירת חג מן הסוג המאפיין תרבות לאומית נינוחה. טקסים שיהודי מחוץ-לארץ לא יזהה הם אצלנו שגרה מקובלת: הרמת כוסית ותפוח בדבש במקום העבודה, מתנות, כרטיסי ברכה ואלפי מסרוני סמס, שירי חג בכל רשתות הרדיו, מוספי סיכום בעיתונים, יומן חדש לאנשים שחיים לפי התאריך הלועזי אבל בכל זאת מתחילים בספטמבר ועוד ועוד.

אולם חגי הלוח העברי “הימים הנוראים”  – או בעברית הישראלית של נעמי שמר – “חגי תשרי”, הם גם מן הזמנים שבהם ניכר ביותר הפער בין מי שחי את חייו בצמידות לעולם התפילה המסורתית לבין מי שרחוק ממנה. אצל הראשונים- התשובה לשאלה מתי תוקעים בשופר היא, כמעט תמיד: “יום כיפור”. בציבור הזה תקיעת השופר של נעילה היא קול התרועה החשוב והנשמע של הימים הנוראים ואילו תקיעות השופר של ראש השנה, שהן מעיקרי היום, אינן רווחות מן התודעה.

אחת הסיבות לריחוק הזה נעוצה בעובדה שראש השנה נעדר טקס ביתי שמספר סיפור דוגמת ההגדה של פסח  או הדלקת הנרות של חנוכה. יש אמנם מסורת של ברכות אבל סיפור ממש אין כאן – לא רדיפה שסופה הצלה (ואוכל..) ולהבדיל, גם לא חורבן שיש להפיק ממנו לקח לאומי, מוסרי או דתי.

 ובכל זאת יש לראש השנה ספור – ספור גדול שיש לספרו על האופן שבו מתחדשת התרבות היהודית ועל הפתחים שהיא פותחת לנו להתחדשות אישית.

 כידוע – במקרא חודש ניסן, חודש האביב וזמן יציאת מצרים, הוא שעמד בראש הלוח. נקודת הזינוק של השנה המקראית נמצאת על הציר המכונן את עם ישראל: המעבר מעבדות לחירות, ממצרים למדבר לקראת קבלת התורה בסיני. תשרי מצוין אמנם- “בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש” (ויקרא כג: כד ) אולם ציון זה הוא מצומצם למדי בתכנו ולמעשה רק מדגיש את העובדה שזהו “החודש השביעי” למניין החודשים.

 במקורות החז”לים מקבל תשרי ערך שלא היה לו קודם לכן:

“[…] ביום ראש השנה בשעה ראשונה עלה [האדם] במחשבה [לפני הקב”ה], בשניה נתייעץ עם מלאכי השרת בשלישי כנס עפרו, ברביעי גבלו, בחמישי רקמו, בששי עשאו גולם, בשביעי נפח בו נשמה, בשמיני הכניסו לגן, בתשיעי נצטוה, בעשירי עבר, באחד עשר נידון, בשנים עשר יצא בדימוס [בפטור]. אמר הקדוש ברוך הוא לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס. אימתי? “בחדש השביעי באחד לחדש”: (ויקרא רבא, כט א).

 א’ תשרי הוא, אם-כן, יום בריאת האדם (ולפי מקורות אחרים- יום בריאת העולם) ומכל מקום יום אוניברסלי במהותו. משמעותו של המבט האוניברסלי אינה רק חגיגת הקיום של העולם אלא גם בחינת המהות שלו, ועל כן מתוארת ועמידתם למשפט של כל באי עולם העוברים לפני האל “כבני מרון”. (משנה, ראש השנה, פרק א משנה ב).

הנה לפנינו תחרות ברורה – א ניסן מול א תשרי. לא היחס ההיסטורי בין שני ראשי השנים האלה (כיצד התפתחו וכן הלאה) הוא עיקר עניננו כאן אלא שאלת משמעותו של היום הראשון, הבחירה בתוכן מסוים ליום זה שמשליך על הזוית שממנה נקראת השנה כולה.

התלמוד הבבלי נותן לנו אפשרות לעמוד מול השאלה במלוא עוצמתה:

 ר’ אליעזר אומר בתשרי נברא העולם […], בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל. ר’ יהושע אומר בניסן נברא העולם […], בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל.

תלמוד בבלי, ראש השנה, י ע,ב יא ע,א

“[…] ביום ראש השנה בשעה ראשונה עלה [האדם] במחשבה [לפני הקב”ה], בשניה נתייעץ עם מלאכי השרת בשלישי כנס עפרו, ברביעי גבלו, בחמישי רקמו, בששי עשאו גולם, בשביעי נפח בו נשמה, בשמיני הכניסו לגן, בתשיעי נצטוה, בעשירי עבר, באחד עשר נידון, בשנים עשר יצא בדימוס [בפטור]. אמר הקדוש ברוך הוא לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס. אימתי? “בחדש השביעי באחד לחדש”: (ויקרא רבא, כט א).

 

ברור שאין זו מחלוקת טכנית-ביורוקרטית אלא שני מודלים של משמעו הנטועים בזמן: האם הסיפור של ראש השנה יהיה בראש ובראשונה זה של גאולתו של עם ישראל, של הבניית הקולקטיב הייחודי שלנו, של התנועה הקוית מזמן הגלות לזמן הגאולה ועת פריצת האביב?

או מודל אחר, הפוך במידה רבה, של יום שיסודו במעשה בראשית בכלל ובבריאת האדם בפרט, יום שבו עומדים יחידים וקבוצות לבקרה אוניברסלית, מעצם היותם נבראים וללא משוא פנים. זהו גם זמן מהורהר ומופנם יותר – מוצא הקיץ וראשית הסתיו.

 ההכרעה שנעשתה בידי החכמים לכיוון האפשרות השניה היא ברורה. זוהי הכרעה מרהיבה משום שהיא ביטוי ליכולת החידוש של התרבות היהודית ולא פחות מכך לעובדה ש”היד החזקה והזרוע הנטויה” של יציאת מצרים, (עדיין, כמובן, רגע בעל ערך עצום) מועמדת בפרספקטיבה של “היום הרת עולם”, של הסיפור האנושי הכללי. סיפור שהוא, ולא יציאת מצרים נבחר להיות פרק א של הלוח העברי.

דווקא בזמן כזה בו נרמסים ונהרגים בני אדם בשם אינטרסים פוליטיים וכלכליים שב החידוש להעמיד את ראש השנה על בריאת האדם ומקבל משקל חדש. חידוש שמזכיר לנו שברגע האמת בו מתאפס הלוח, שבו אנחנו עומדים למשפט המצפון, האל או שניהם מוטלת עלינו חובה לזכור ולפעול מתוך הערך הבסיסי הזה.

 “בכל דור ודור חיב אדם לראות (להראות) את עצמו כמי שנברא בצלם”.

אלול תשע”ג, אוגוסט 2014

דמי חברות תשע”ד והרשמה לקהילה

ראש השנה ויום כיפור בבית תפילה ישראלי

  • כל הזכויות שמורות לבית תפילה ישראלי 2012
  • בניית אתר: felix007.com