מילים לשבת - בלוג קהילתי לפרשת השבוע
פרשת ראה
בין ברכה לקללה – על חיים בארץ מתוך אחריות.
מאת: ברידג'יט ביגאר
כמה מעניין שנפל בחלקי לעסוק דווקא בפרשה הזאת העוסקת בברכות ובקללות.
שמי העברי הוא ברכה, ועד שלמדתי את הפרשה הזאת, לא הבנתי עד כמה הוא קשור לרעיון של החיים בארץ ישראל!
אנו קוראים בספר דברים, פרק י"א:
רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה׃ אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃ וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם׃ (דברים י"א כ"ו-כ"ח)
מכיוון שברכה וקללה הן רעיונות מופשטים, שלפעמים קשה לנו להתמודד איתם, אלוהים מבקש לנטוע את הרעיונות האלה בצורה מוחשית ואומר שכאשר נגיע אל הארץ יהיה מעמד של נתינת ברכה וקללה על שני הרים:
"וְהָיָ֗ה כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָתַתָּ֤ה אֶת־הַבְּרָכָה֙ עַל־הַ֣ר גְּרִזִ֔ים וְאֶת־הַקְּלָלָ֖ה עַל־הַ֥ר עֵיבָֽל" (כ"ט)
שני ההרים האלה נצבים זה מול זה, הם מקיפים את העיר שכם וכאשר מביטים בהם מלמעלה רואים הר אחד המכוסה בעצים – הר גריזים – והר אחר שהוא צחיח לחלוטין וללא צמחייה, והוא כמובן הר עיבל. מה ששוב מראה בצורה מוחשית את הברכה: כהר ירוק ומלבלב ואת הקללה כהר צחיח שלא מצמיח טוב…
שכם היא משמעותית בהיסטוריה היהודית והיא עתיקה כמו ירושלים וחברון אך מה שחשוב לטעמי הוא שקבר יוסף נמצא בשכם וששני ההרים ניצבים למולו. יוסף חווה בחייו גם ברכה וגם קללה ומזכיר לנו עד היום שכל מעשה שאנו עושים יכול להוביל לברכה או לקללה – אין אפשרות שלישית… הידיעה הזאת אמורה לסייע לנו לנהוג בדרך שאלוהים מצפה מאיתנו.
האפשרות לנטוע רעיונות מופשטים בתוך מציאות מוחשית מתממשת גם כאשר אנו "עושים עלייה".
"כִּ֤י אַתֶּם֙ עֹבְרִ֣ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָבֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וִֽירִשְׁתֶּ֥ם אֹתָ֖הּ וִֽישַׁבְתֶּם־בָּֽהּ׃ וּשְׁמַרְתֶּ֣ם לַעֲשׂ֔וֹת אֵ֥ת כׇּל־הַֽחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּֽוֹם"
(ל"א-ל"ב)
אלוהים רוצה שנתיישב בארץ הזאת ונציית לחוקיו באמצעות לימוד מתמיד שלהם. כיהודייה ליברלית, אני מפרשת את המשפט הזה כקריאה "להתאים ללא הרף את החוק למציאות הסובבת אותנו". אל לנו לעבוד אלוהים אחרים, אלא להתרכז בחוקים שלנו ולקיים את מצוותינו. אכן, קל הרבה יותר לעשות זאת בישראל מאשר בגלות! נוסף על כך, חוקים רבים קשורים לענייני חקלאות, ואפשר לקיים אותם רק בארץ השייכת לנו.
אחד הנושאים המרכזיים בפרשת ראה הוא ריכוז הפולחן: כלומר, שאת עבודת הקורבנות יש לקיים במקום המיועד לכך, “המקום אשר יבחר ה׳”. כחלק מאותו מאמץ לרכז את הפולחן, יש גם ציווי לעקור את מקומות הפולחן של עובדי האלילים, תושבי הארץ:
"אַבֵּ֣ד תְּ֠אַבְּד֠וּן אֶֽת־כׇּל־הַמְּקֹמ֞וֹת אֲשֶׁ֧ר עָֽבְדוּ־שָׁ֣ם הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם יֹרְשִׁ֥ים אֹתָ֖ם אֶת־אֱלֹהֵיהֶ֑ם עַל־הֶהָרִ֤ים הָֽרָמִים֙ וְעַל־הַגְּבָע֔וֹת וְתַ֖חַת כׇּל־עֵ֥ץ רַעֲנָֽן׃ וְנִתַּצְתֶּ֣ם אֶת־מִזְבְּחֹתָ֗ם וְשִׁבַּרְתֶּם֙ אֶת־מַצֵּ֣בֹתָ֔ם וַאֲשֵֽׁרֵיהֶם֙ תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֔שׁ וּפְסִילֵ֥י אֱלֹֽהֵיהֶ֖ם תְּגַדֵּע֑וּן וְאִבַּדְתֶּ֣ם אֶת־שְׁמָ֔ם מִן־הַמָּק֖וֹם הַהֽוּא׃ (י"ב ב-ג)
הדבר נשמע אכזרי למדי, אך אני מאמינה שאלוהים מבקש מאיתנו לעקור את עבודת האלילים שכוללת גם הקרבת קורבנות מזעזעת של בני אדם, כפי שמתואר בהמשך הפרשה, כדי שנוכל להתמקד במצוותיו ולא להיות מושפעים מן העמים האחרים. עלינו למלא את חובותינו ולכבד את כל החוקים שנתן לנו… אלוהים רוצה שנחיה חיים טהורים בארץ שנתן לנו, שנהנה מן המזון שאנו אוכלים, שנעבוד במשך כל השבוע ונשמח בשבת.
מאחר שאני מרבה לנסוע בעולם, אני יכולה להבטיח לכם שאין מקום בעולם שבו אני יכולה לנוח בשבת כפי שאני נחה כאן! אני מרגישה שהארץ כולה נחה ומנסה לשכוח את הקשיים,
הכאבים והדאגות. התחושה שאני חלק מן הרוב היא תחושה נפלאה, שכמובן מעולם לא יכולתי לחוות בשווייץ, ארץ מולדתי. עצם החיבור לאנשים שאיננו מכירים, רק מפני שהם חיים כפי שאנו חיים ומרגישים כפי שאנו מרגישים, מעניק לנפש אנרגיה עצומה, שלוות נפש ושקט הפותחים שער אל הנחמה שבהרגשה שאנו נמצאים במקום הנכון ובזמן הנכון.
הישיבה בארץ היא דבר יקר ביותר ועלינו לשמור על יכולת זאת. בפרשה נאמר:
"כִּֽי־יַכְרִית֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת־הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֛מָּה לָרֶ֥שֶׁת אוֹתָ֖ם מִפָּנֶ֑יךָ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֹתָ֔ם וְיָשַׁבְתָּ֖ בְּאַרְצָֽם׃ הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ פֶּן־תִּנָּקֵשׁ֙ אַחֲרֵיהֶ֔ם אַחֲרֵ֖י הִשָּׁמְדָ֣ם מִפָּנֶ֑יךָ וּפֶן־תִּדְרֹ֨שׁ לֵאלֹֽהֵיהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר אֵיכָ֨ה יַעַבְד֜וּ הַגּוֹיִ֤ם הָאֵ֙לֶּה֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְאֶעֱשֶׂה־כֵּ֖ן גַּם־אָֽנִי" (י"ב, כ"ט-ל)
הפסוקים ממשיכים להזהיר שלא נעשה כפי שהעמים האחרים עושים: אנחנו צריכים לשמור על עצמנו מהאכזריות של אויבנו ולא ללכת בדרכם. ולא פחות חשוב – עלינו להעריך את מה שיש לנו: את היהדות, את הארץ ואת כל מה שהשגנו בעמל רב, כי אין לנו ארץ אחרת.
שבת שלום
ברידג'יט ביגאר
ברידג'יט ביגאר מחלקת את חייה בין ישראל לפריז–ז׳נבה, ועוסקת בהפצת האנתולוגיה "שבעה" – שאותה תרגמה לצרפתית. מובילה יוזמה של כתיבת שירה לבני נוער שנפגעו עקב המלחמה. סבתא מסורה, חובבת אמנות ומוסיקה קלאסית, ומרבה לקרוא בצרפתית, אנגלית ועברית.
