בלב הפרשה מתגלה לעיניינו מהלך שידוכים בעולם העתיק, דרכו אנחנו למדים על הסדרים חברתיים וכלכליים שהיו נהוגים בעת ההיא ואולי קיימים עדיין.  מיד נגיע לזה…

הפרשה נפתחת במותה של שרה, אשת אברהם, בגיל 127, בקרית ארבע היא חברון שבארץ כנען. אברהם רוכש קרקע ושרה נקברת במערת המכפלה. מיד לאחר מכן, עבד אברהם נשלח לארם נהריים כדי למצוא אישה ליצחק בנם.

עבד אברהם מקבל הוראות מפורשות ויוצא לדרך. הפרשה חוזרת על הסיפור בוואריאציות, שלוש  פעמים:

פעם ראשונה עם קבלת המשימה: אברהם משביע את עבדו: "כִּ֧י אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י תֵּלֵ֑ךְ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִ֥י לְיִצְחָֽק"׃

פעם שניה, הכתוב מתאר את סיפור המעשה עצמו  "וַיִּקַּ֣ח הָ֠עֶ֠בֶד עֲשָׂרָ֨ה גְמַלִּ֜ים מִגְּמַלֵּ֤י אֲדֹנָיו֙ וַיֵּ֔לֶךְ וְכׇל־ט֥וּב אֲדֹנָ֖יו בְּיָד֑וֹ וַיָּ֗קׇם וַיֵּ֛לֶךְ אֶל־אֲרַ֥ם נַֽהֲרַ֖יִם אֶל־עִ֥יר נָחֽוֹר"…  

ואז שוב, העבד מתאר למשפחת הנערה הנבחרת לנישואין את המשימה שקיבל:  "וַיַּשְׁבִּעֵ֥נִי אֲדֹנִ֖י לֵאמֹ֑ר לֹא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י יֹשֵׁ֥ב בְּאַרְצֽוֹ׃ אִם־לֹ֧א אֶל־בֵּית־אָבִ֛י תֵּלֵ֖ךְ וְאֶל־מִשְׁפַּחְתִּ֑י וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִֽי"׃

לסיום, העבד חוזר לבעליו עם השלמת המשימה ומספר ליצחק את כל קורותיו, כמעיין תחקיר דיווח. "וַיְסַפֵּ֥ר הָעֶ֖בֶד לְיִצְחָ֑ק אֵ֥ת כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה".

מדוע נדרש למקרא התיאור החוזר? יתכן על מנת להדגיש את כוונת אברהם לבחור לבנו אשה מקרב בני עמו או כדי לתאר את עושרו של אברהם ובכך את הכדאיות בעסקה המוצעת למשפחת הנערה המיועדת לנישואין.

לי נראה כי החזרה בתיאור מהלך הדברים, מתרחשת כדי לתת תוקף לתהליכים מורכבים, ולהזכיר לנו לשוב ולבדוק מה היתה המשימה ומה קרה באמת. תעוד אירועים משמעותיים, תחקיר בעקבותיהם ומתן דין וחשבון, הם מהלכים חשובים מאוד גם בחיים הציבוריים שלנו כיום.   עלינו לדרוש זאת.

===
כמה רומנטית יכולה להיות סצנה שכלולים בה: מדבר, מעיין, נערה טובת מראה, שיירת גמלים, כד מים והרבה זהב ותכשיטים?

שירים נכתבו, ציורים, תחריטים וצילומים תיארו את הסצינה האנושית, הרומנטית ואף האירוטית הזו. אבל הדברים אינם תמימים כמו שהם נראים במבט ראשון.

עבד אברהם מגיע לארם נהריים אל עיר נחור, רואה את בנות אנשי העיר יורדות למעיין כשהן נושאות כדים.

מה ערך הנערה שהוא רואה ורץ לגשת אליה? במה היא נמדדת? מה הקריטריונים לאשה טובה וראויה?

הנערה שצדה את עינו של העבד יפת מראה היא ובתולה. היא זריזה, יודעת את משימתה, אדיבה ונדיבה, מתנדבת להשקות גם את הגמלים ובנוסף, לא פחות חשוב: היא ממשפחה מכובדת ועשירה.

וכאן מתחיל הסחר: לאחר שהעבד בוחן את תפקודה, שהיא נותנת חסד לזר, אצה ומשקה אותו ואת גמליו, הוא גומל לה בנזם ותכשיטי זהב. אחיה של רבקה, לבן, שומע על הדבר, רץ למעיין לראות במה המדובר, מברר מי אותו השליח ומזמין אותו לביתם.

לאחר שהעבד מתאר את מקורותיו, משימתו ואת השתלשלות העניינים, האח לבן ואביו בתואל נאותים לתת את רבקה הבת ליצחק. עבד אברהם מעניק תמורה " וַיּוֹצֵ֨א הָעֶ֜בֶד כְּלֵי־כֶ֨סֶף וּכְלֵ֤י זָהָב֙ וּבְגָדִ֔ים וַיִּתֵּ֖ן לְרִבְקָ֑ה וּמִ֨גְדָּנֹ֔ת נָתַ֥ן לְאָחִ֖יהָ וּלְאִמָּֽהּ"

המפנה המפתיע, כמו פמניסטי, מגיע לאחר מכן. רבקה ככל הנראה צעירה מאוד. לבן אחיה ומילכה אימה, מתלבטים האם לשלח אותה מייד או לחכות. הם מציעים לקרוא לרבקה ולשאול אותה האם תיאות לנסוע למרחקים עם השליח.   נ"ז וַיֹּאמְרוּ: נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ.  נ"ח וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם־הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ׃

מי הפמניסטי כאן? בני המשפחה או רבקה עצמה?

לא ברור לגמרי כמה חופש באמת יש כאן לנערה הצעירה להחליט על גורלה. היא קיבלה נזם וצמידים, כלי כסף, זהב ובגדים וראתה שאמה ואחיה מקבלים מגדנות… אולי חשה מחוייבת, אולי אפילו התאהבה בעבד עצמו.

בכל אופן, נראה כי הצעד הזה של משפחת בתואל בן נחור לפנות ולשאול את הנערה לרצונה, מביא לכך שגם לאחר אלפי שנים, בתרבות העברית שלנו היום, יש לאשה זכות לבחור את בעלה.

וזה חברים, לא דבר פעוט כלל, אז וגם היום.