זֶה הַיּוֹם קִוִּינוּ לוֹ, נְגַיְּלָהּ וְנִשְׂמָחָהּ בּו.
בְּחִיל וּרְעָדָה, בְּהוֹדָיה וּבִפְלִיאָה, הֲרֵנִי מְקַבֵּל עֲלֵי אֶת מִצְווַת הַבּוֹרֵא “וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאוֹד לְנַפְשֹׁתֵכֶם”.
מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, אֱלוֹהַּ כֹּל בְּרִיּוֹת, אָדוֹן כֹּל תּוֹלָדוֹת, הַחוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה, עַל שִׁלּוּב הַיָּדַיִם שֶׁל מַדְּעָנִים וְאַנְשֵׁי רְפוּאָה וְדַעַת מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת תֵּבֵל. מִי שֶׁמְּיַחֲדִים בָּתֵּי מַרְפֵּא לַתְּרוּפוֹת, רְפוּאָה, וְחִסּוּנִים וּמִי שֶׁבָּאִים לְתוֹכָם לַעֲסֹק בְּתִקּוּן עוֹלָם.
מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לִזְמַן הַזֶּה, זְמַן מַתַּן חִסּוּן לַנְּגִיף וְחִדּוּשׁ הַתִּקְוָה בְּעוֹלָמְךָ. יִהְיֶה חִסּוּן זֶה שֶׁאֲנִי נוֹטֵל הַיּוֹם שָׁלֵם לְפָנֶיךָ וּתְהֵא זוֹ תְּרוּמָתִי הַזְּעִירָה לְמִנַּיַּעַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַמַּגֵּפָה בְּנַחֲלָתֵךָ.
.יְהִי רָצוֹן שֶׁחִסוּן זֶה יַעְצֹר אֶת הַמַּגֵּפָה וְיַצִּיל חַיִּים שֶׁל אַלְפֵי רְבָבוֹת בָּעוֹלָם שֶׁבָּרָאתָ וִיקֻיַּם בָּנוּ הַפָּסוּק “וְתֵעָצֵר הַמַּגֵּפָה”, וְשֶׁבִּזְּכוּת חִסּוּן זֶה נְחַדֵּשׁ יְמִינוֹ כְּקֶדֶם, וּנַחֲזוֹר לְהִתְקַהֵל וּלְהִתְכַּנֵּס בְּבָתֵּי סֵפֶר, בְּבָּתֵּי כְּנֶסִיוֹת, בְּבָּתֵּי תַּרְבּוּת וּבְחֻצוֹת הָעִיר, וּנְחַבֵּק אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ כַּכָּתוּב:” וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם”.
רפָאֶנּוּ ה’ וְנֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשַׁע כִּי תְּהִלָּתֵנוּ אַתָּה, כִּי אֵל מֶלֶךְ רופֵא נֶאֱמָן וְרַחְמָן אָתָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה ה’ אֲשֶׁר בְּשֻׁתָּפוּת עִם מַלְאָכִים בִּדְמוּת אָדָם, רוֹפֵא כָּל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.
הרב אסטבן גוטפריד
