מילים לשבת - בלוג קהילתי לפרשת השבוע
פרשת נשא
פרשת נשא, השנייה בפרשיות ספר במדבר, ממשיכה את ההכנות לטקס חנוכת המשכן.
בתחילתה נמנים בני שבט לוי, שנבחרו לשאת את המשכן ממקום למקום אשר מספרם הנמוך מאוד ביחס ליתר השבטים מעורר קשיים בפני עצמו, וגם ביחס למספר הבכורות (22273 ) שבני לוי מחליפים (מתוך למעלה מ- 600000 בני ישראל, רק אחד מ-27 ואף יותר נמנה כבכור).
הפרשה מסיימת בחנוכת המזבח וקורבנות נשיאי השבטים וחוזרת 12 פעמים בדיוק מושלם על רשימת מתנות שהביא כל נשיא (אולי ע"מ להראות שגודלו של השבט איננו קובע, או לחילופין שאיש מהם לא היה מוכן ששמו ייגרע מרשימת המתנות).
באמצעה שלוש פרשיות אקלקטיות בענייני קדושה וטומאה (הציווי להרחיק מצורעים וטמאים אחרים מהמחנה, כללי הנזירות, והמוזרה מכולן "פרשת סוטה" העוסקת בטקס מאגי לאיתור נשים הנחשדות בניאוף).
תהליך הבדיקה של אשה סוטה מתייחס לאשה שהתרו בה שתפסיק להתייחד עם גבר שאיננו בעלה, ובכל זאת נמצא כי המשיכה בהתנהגותה זו ועל כן נחשדת בניאוף. במהלך הטקס היא נדרשת לשתות מים מאררים אשר לתוכם נמחקים מהקלף פסוקי האלה (הקללה) המופיעים בפרשה (במדבר ה' יח'-כב') הכוללים בין היתר את הטקסט " יִתֵּן יְהוָה אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת יְהוָה אֶת-יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת-בִּטְנֵךְ צָבָה. וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן, וְלַנְפִּל יָרֵךְ". שתיית המים המאררים מסתיימת באחת משתי תוצאות: או שהאשה יוצאת בשלום מהאירוע, ובכך מוכיחה את חפותה וזוכה בפרי בטן ובאמון מחודש בנישואיה, או שהיא חווה כאבים קשים ואף מתה אם היא אשמה. בכל מקרה, מדובר בתהליך על-טבעי הכולל מרכיבים רבים הסותרים יסודות מרכזיים בתהליך המשפט והצדק על פי ההלכה.
ראשית, בניגוד להליכים משפטיים רגילים, שאליהם חייבים הצדדים הרלוונטיים להתייצב, לאשה הנחשדת כסוטה שמורה הזכות לסרב להשתתף בטקס. במקרה שכזה מותר לה להסכים להחלטה לפרק את נישואיה ולאבד כל זכות לתשלומים המגיעים לה מכוח הכתובה (משנה סוטה ד', ב').
הדבר מפתיע כיון שלו היה בית הדין מרשיעה בניאוף, היה עלול להיגזר עליה גזר דין מוות –ובכל זאת ניתנת לה האפשרות להימנע מחקירה משפטית אם זהו רצונה.
יתרה מזאת, התערבות ישירה ע"י בורא עולם במשפט שבין אדם לחברו איננה מצויה בשום אירוע אחר (וכפי שמציין רמב"ן (במדבר, ה', כ'), זו המצווה היחידה בתורה שקיומה, במקרה שנקבע כי האישה אשמה, תלוי בנס). לאחר ששתתה את המים המאררים, "צבתה בטנה ונפלה ירכה". בכל ענייני אדם לחברו אנו מוצאים נוהל ברור שלפיו האחריות לשיפוט במקרים שבין אדם לחברו נתונה אך ורק לדיינים היושבים בבתי הדין (דברים, י"ז, י"א), ואולי זה גם המקום להזכיר שגם בעניינים שבין אדם לבורא, חז"ל הוציאו את דעת הבורא מהדיון (בבא מציעא נט' ב' – תנורו של עכנאי).
מדוע, אם כן, ממלא בורא עולם תפקיד ביישוב הסכסוך המסוים הזה?
הרב אהרון סולובייצ'יק סבור כי מטרת הטקס הפוכה מהנראה לעין, וכשקוראים בעיון את מסכת סוטה, נראה כי מטרתו היא בכלל שיקום היחסים בין הבעל והאשה.
לדברי הרב סולובייצ'יק, הטקס כולו הוא פסיכודרמה מורכבת שנועדה לייצר הזדמנות לשקם את הנישואים המוטלים על הכף. אם האשה אשמה, עומדת לרשותה חלופה בסיכון נמוך בדמות הבחירה שלא ליטול חלק בטקס, ובמקום זאת לפרק את נישואיה. לעומת זאת, אם לא חטאה, מעניק לה הטקס את ההזדמנות להתייצב אל מול הסיכון, ולהראות שהיא בטוחה בנאמנותה לנישואיה.
הטקס אינו מתיישב עם הכללים מפני שמטרותיו אינן משפטיות (ולכן הפרטנר החשוד ברומן כלל אינו שותף בתהליך) אלא שיקומיות, והוא יוצר פלטפורמה לפירוק הנישואים או שיקומם.
ובמחשבה לימינו. במשנה (סוטה, ט', ט') נכתב כי בשלב מסוים "פסקו המים המאררים" בשל הצרכים והמציאות המשתנים בקרב העם היהודי. בדומה, גם מצוות הייבום, שהיתה נהוגה ומקובלת בעבר במקרים שבהם נפטר גבר נשוי מבלי שנולדו לו ילדים, נעלמה, ובימינו ברירת המחדל היא קיום חליצה הפוטרת את האלמנה מלהינשא לאחיו של הנפטר.
נראה שכאשר נורמות משתנות, קיום התורה והשמירה על ערכיה מותאם לעולמנו המשתנה ויש מקום להתאים את ההלכה הנהוגה גם המקומות אחרים, כגון עגינות וסרבנות גט.
במחשבה נוספת – אולי כל המאמץ הגדול סביב התפרקות משפחה בודדת מקורו בכלל בתשובת חכמים על מה היה עונה בורא עולם לשאלה הקיומית "אז מה אתה עושה כל היום"?
המדרש (בראשית רבא סח' ד') מספר על מטרונה ששאלה את רבי יוסי בר חלפתא מה עושה הקב"ה מאז בריאת העולם. רבי יוסי השיב: "יושב ומזווג זיווגים: בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני".
המטרונה זלזלה בתשובה, וטענה שזיווג הוא משימה קלה שהיא יכולה לבצע בעצמה. רבי יוסי השיב לה: "אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף".
בורא עולם רואה את עבודתו מתפרקת ומוצא לנכון להתערב.
בפרשות קודמות הזכרתי את חשיבותה של מנהיגות היודעת לעמוד על העיקר אל מול אירוע גדול (אברהם בוויכוח על גורלה של סדום, משה ב"מחני נא מספרך אשר כתבת" לאחר חטא העגל). פרשת סוטה מראה לנו דוגמא בה בורא עולם מורה למחות את שמו (מחיקת הפסוקים הכוללים את שם ה' אל תוך המים המאררים) מהספר על מנת להציל בית אחד.
ומכאן – לחיינו אנו.
אמנם ההצלחה איננה מובטחת, אך אם במקרה של אשה סוטה בורא עולם מוכן ששמו יימחה על מנת לקדם הרמוניה ולמנוע עוול, וודאי שאנו נדרשים לעשות את חלקנו כדי שייעשה צדק עבור מי שנעשה לו עוול ועל מנת שההרמוניה תשרור בבתינו.
שבת שלום
מאיר צהר
מאיר צהר - סטודנט נצחי .. החצי השני של ורד, אבא לשלושה מבוגרים וסבא לארבעה נכדים מדהימים ופולימאת ..
