פרשת חוקת מציגה את אחד הרגעים הטראגיים והמכוננים ביותר במקרא: חטא מי מריבה. לאחר מות מרים, העם נותר ללא מים ופותח בתלונות.
אלוהים מצווה על משה ואהרן לקחת את המטה, להקהיל את העם ולדבר אל הסלע לעיניהם. אולם משה, שרוי באבל כבד ומותש מהתלונות החוזרות, פונה אל העם בכעס:
"שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים, הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם?". במקום לדבר, משה מכה בסלע פעמיים. המים אמנם יוצאים, אך העונש חסר רחמים: משה ואהרן לא יזכו להוביל את העם אל הארץ המובטחת.
הרב זקס מסביר כי לא היה מדובר כאן בעונש קטנוני, אלא בחילופי דורות ובמהפכה של תפיסת המנהיגות. הדור שנולד במדבר, דור החירות שעמד להיכנס לארץ ולבנות חברה עצמאית,
לא היה זקוק עוד למנהיגות של כפייה, יראה וכוח זרוע (המסומלת בהכאה). הוא היה זקוק למנהיגות של דיבור, שכנוע, חינוך וסבלנות.
התורה מציבה כאן תמרור אזהרה נצחי נגד מנהיגות עריצה, ומלמדת שגם כאשר מנהיג פועל מתוך כוונות טובות, שימוש בכוחנות וכעס פוסל את הנהגתו.
האירוניה ההיסטורית היא שאלפי שנים מאוחר יותר, בשנת 1611, ניסה המלך ג'יימס הראשון מאנגליה להשתמש בתנ"ך כדי להשיג בדיוק את ההפך.
המלך ג'יימס, שהאמין אמונה מוחלטת ב"זכותם האלוהית של מלכים" לשלוט ללא מצרים, תיעב את התרגומים הקודמים (כמו תנ"ך ז'נבה) שכללו הערות שוליים המצדיקות מרד בעריצים. הוא יזם את "תרגום המלך ג'יימס" (KJV) במטרה פוליטית ברורה: לייצר טקסט שיחנך לצייתנות עיוורת לסמכות.
מתרגמיו הונחו לעדן את הטקסט, ואף מחקו באדיקות את המילה "עריץ" (Tyrant) מהתנ"ך, כדי שהעם לא יקשר בין שלטון מלכותי לרודנות.
דוגמה מובהקת לדרך שבה המהלך הפוליטי הזה קיבל "מסר הפוך" נמצאת בפרשה שלנו בפרשת המלך בספר דברים (פרק י"ז),
שם מציבה התורה מגבלות מחמירות על המלך בישראל שמטרתן למנוע מהמלך להפוך לעריץ צבאי וכלכלי.
המלך ג'יימס רצה שהעם האנגלי יקרא את הפסוקים הללו ויראה בהם עדות למרכזיותו ולקדושתו של מוסד המלוכה – מעמד של שליט אבסולוטי שיש לציית לו.
הוא קיווה שהעם יבין את תפקיד המנהיג כמי שמחזיק ב"מטה ההכאה" והסמכות העליונה. אך הוא שכח שהטקסט המקראי חזק מכל מתרגם או מלך.
הקוראים האנגלים, ולאחר מכן הפוריטנים שהגרו לאמריקה, קראו את תרגום המלך ג'יימס בעיניים ביקורתיות. הם לא ראו שם הצדקה לעריצות, אלא בדיוק את ההפך:
הם ראו שמלך ישראל הוגבל בכוחו, שהתורה דורשת ממנו ענווה, ושהשליטים הגדולים ביותר (כמו משה) נענשו בחומרה כאשר חרגו מסמכותם והשתמשו בכוחנות.
פרשת חוקת ופרשות נוספות הזכירו להם שהאלוהות אינה נמצאת בכוחנות מלכותית, אלא בחירות ובצדק. בסופו של דבר, דווקא הטקסט שאמור היה לייצר נתינים צייתנים,
הפך למניפסט הגדול ביותר של חופש ומהפכה נגד העריצות.
נדמה לי שהשיעור הזה מהספר הבסיסי והחשוב של המסורת היהודית חשוב לנו במיוחד כישראלים בימים אלה.
ההפתעה שזומנה למלך ג'יימס מעידה עד כמה מבחינה פוליטית התנ"ך הוא ספר משמעותי ורלוונטי.
בדרך לבחירות בישראל המסר של פרשת חוקת מצביע על-כך שהחלפת שלטון אינה רק עניין של החלפת המנהיג אלא שינוי של צורת ההנהגה.
מגיע הרגע שאפילו מנהיגותו של אדם נערץ כמשה מחייבת התאמה לדור חירות חדש שקם לחיי עצמאות בארץ ישראל- "להיות עם חופשי בארצנו".
בימים ההם בזמן הזה.
שבת שלום!
רני
עם ההרכב המוזיקלי של בית תפילה ישראלי והפתעות נוספות
הצטרפו אלינו מדי שבוע,
נמל תל אביב, בדק המרכזי ליד הקרוסלה
הכניסה חופשית בהרשמה מראש
