תגית: תצווה

יחסי האחים משה ואהרון היו שונים בתכלית מספורי האחים הדרמטיים בספר בראשית : המאופיינים ביריבות , רצח, התנשאות , מאבק על הבכורה מכירת אח , נקמה ופיוס.

משה ואהרון לא היו רק אחים. הם היו צוות. המטרה הייתה להוציא את בני ישראל מעבדות לחירות. על אף שה' בחר במשה להנהיג את העם, הוא היה זקוק לאהרון שיעמוד לצדו ויעזור לו להעביר את המסר. לצורך כך, הסינרגיה ושיתוף הפעולה ביניהם חייבים היו להיות מושלמים. ובמשך שנים רבות, כך אכן היה. משה ואהרון פעלו יחד כצוות:.

ואז הגיעה נקודת השבר הדק, או השינוי שחל בצוות המגובש. בפרשת השבוע, פרשת תצווה, אנו מתחילים להבחין בהפרדה בין השניים – בעוד שאהרון ובניו מוזמנים להמשיך בעבודת ה' באמצעות הכהונה, ילדיו של משה נותרים למעשה ללא תפקיד הנהגתי ספציפי בשלב החדש הזה בחיי בני ישראל. משה עוד לא יודע זאת, אך הוא אינו צפוי להנהיג את העם בכניסתם לארץ ישראל. לעומתו, אהרון וצאצאיו ימשיכו להיות עמוד תווך רוחני בעם ישראל מהנקודה הזאת ואילך. השינוי הזה אף מקבל ביטוי בטקסט עצמו במחווה ספרותית – שמו של משה אינו מוזכר בפרשה אפילו פעם אחת.

ועם זאת, הנוכחות של משה עודנה מורגשת, גם אם באופן חדש ושונה. משה מתבקש לפקח על הכנת בגדי הכהונה המרהיבים. הדרישה אף מתחדדת כאשר ה' מצווה את משה להעלות את אחיו ואחייניו למעמדם החדש. בניגוד למשימות האחרות שאותן העביר משה לבעלי המלאכה, המעבר הזה מוצג כמצווה שה' מצווה בה את משה עצמו – "ואתה" – ושאותה הוא לבדו יכול לקיים.

כאשר ה' מצווה את משה להקריב אליו את אהרון ובניו לכהן לפניו ולהסמיך אותם לתפקידם החדש, אהרון מוזכר שוב ושוב תוך ציון המילה "אחיך", כדי להזכיר לנו שהיותם אחים ושותפים היה ה"סמל המסחרי" של היחסים ביניהם במשך שנים רבות.

חשתי צביטה בלב. מה חשב משה כשמשח את אחיו ואחייניו לכהונה? או נכון יותר מה הרגיש ?האם הוא הצליח למלא את תפקיד האח הנאמן ולשמוח בשביל אחיו, אהרון, שקיבל סוף סוף את ההכרה כמנהיג בפני עצמו? האם פילחה את לבו הקנאה, ולו לרגע, או תחושת האובדן, כשהבין שאחיו אהרון, מי שהיה עד לאותו רגע שותפו התומך, יעזוב אותו כעת וייכנס לשלב חדש של שירות בקודש, ואילו הוא לא?

אני רוצה להאמין שמשה רבנו, בחוכמתו הרבה, נרתם לשינוי, והבין שעבודתם המשותפת כצוות במשך שנים כה רבות למעשה הכינה אותם בדיוק לרגע הזה. בתור נביא, מורה ומנהיג, ודאי היה למשה ברור שהוא היה זקוק לאהרון ולתמיכתו בשנותיו הראשונות, כשנכנס לראשונה לתפקיד המנהיג, ושכעת הגיע הרגע שבו אהרון ובניו צריכים לסלול לעצמם דרך חדשה. האירוע הקצר הזה בפרשתנו מאיר את משה ואת מנהיגותו באור חדש, ומלמד אותנו שלפעמים היכולת הפשוטה לפנות לאחרים את המקום היא שמעידה על היותנו מנהיגים אמיתיים ועל עבודת הצוות שלה אנו מסוגלים.

ובנימה אישית, לאחרונה ליוויתי את אחותי המבוגרת ממני ב20-  שנה אשר מאושפזת בבית חולים בשל משבר בריאותי . זה היה מצב מאתגר עבורי שעורר בי רגשות מעורבים, כיוון שבעבר היה בינינו מתח רב בעבר סביב ענין ה"בכורה" ולא ממש הצלחנו לנהל דיאלוג סביב המחלוקות .

קושי יכול להפריד וגם יכול לאחד.

משפחות רבות נהרסות ומתפרקות סביב מאבקי ירושה וצוואות ואינן מצליחות לשמור על אחדות משפחתית.

כיצד בונים חוסן משפחתי ? כיצד מחזקים במשפחה יחסים של פתיחות, כבוד הדדי ועזרה הדדית ? זה אתגר שכל משפחה מתמודדת עימו וגם מונח לפתחו של כל אחד מאיתנו, בבחירות שהוא עושה בהתאם לאמונתו, לערכיו ובעיקר להבנה שגם אם אתה משקיע לא תמיד תקבל תמורה או הוקרת תודה.

לעיתים אנחנו מגלים מנהיגות בזעיר אנפין כמו משה מכוח ערכינו: למען המטרה, למען הבניה, למען המשפחתיות ועלינו לקבל את המשמעות מתוך העשייה ללא ציפייה לתמורה.

ולסיום אני רוצה להמליץ לכם על סרט מרגש שנקרא בעברית "להזיז הרים " (באנגלית DJ Mehmet  )

שמתאר בין השאר את מערכת היחסים בין שני אחים, המתגוררים בכפר במקדוניה הצפונית שהתייתמו מאימם

וכך הם מנחמים זה את זה : "אמא אמרה שכשנעשה קשה עדיף להיות ביחד "

שבת שלום

תודות:
נעזרתי בכתיבה במאמר של הד"ר ג'ולי ליבר ממדרשת לינדנבאום, שדבריה היטיבו לקלוע ולבטא את מחשבותיי.